מחקר חלוץ אקראי (המשתתפים חולקו לקבוצות באופן מקרי) כפול סמיות (גם המשתתפים וגם החוקרים לא ידעו מי קיבל איזה טיפול) משנת 2004 על 40 נשים בחן תמיסת מלטונין 0.1% למריחה במשך שישה חודשים. נמצא יתרון מובהק במדדים מסוימים אך לא בכל אזורי הקרקפת.
מלטונין הוא הורמון טבעי המוכר בעיקר בקשר לוויסות מחזור השינה. במחקרים שנערכו בבעלי חיים נצפו רמזים לכך שהוא עשוי להשפיע גם על מחזור צמיחת השיער. המחקר הזה היה הראשון לבחון את ההשפעה של מלטונין למריחה על נשירת שיער אצל נשים.
בשנת 2004 פורסם המחקר בכתב העת:
British Journal of Dermatology *
המחקר המקורי: Fischer TW, Burmeister G, Schmidt HW, Elsner P. (2004). British Journal of Dermatology. צפייה במחקר המקורי
המחקר נערך בגרמניה (אוניברסיטת יינה), ובחן את היעילות של תמיסת מלטונין 0.1% למריחה בהשוואה לתמיסת פלצבו (טיפול דמה: תכשיר ללא חומר פעיל שמשמש להשוואה) זהה (אלכוהול ללא מלטונין), בקרב 40 נשים בנות 20–70 עם נשירת שיער, במשך שישה חודשים.
המשתתפות מרחו 1 מ"ל של התמיסה על הקרקפת פעם ביום, בערב.
שתי קבוצות אבחנה שונות
במחקר נכללו שני סוגי נשירת שיער אצל נשים:
- נשירת שיער גנטית (אלופציה אנדרוגנטית): 12 נשים. דפוס הנשירה הזה מתאפיין בהדלדלות בעיקר באזור העליון של הקרקפת, עם רצועה צפופה יחסית של שיער בקווי המתאר.
- נשירת שיער מפושטת (אלופציה דיפוזית): 28 נשים. דפוס הנשירה הזה מתאפיין בהדלדלות אחידה של השיער בכל הקרקפת. הסיבות יכולות להיות מגוונות: תזונתיות, חשיפה לחומרים רעילים, ועוד.
מה המחקר מצא?
המדד המרכזי במחקר היה השינוי באחוז השערות הנמצאות בשלב הצמיחה הפעיל (אנאגן), שנמדד באמצעות בדיקת טריכוגרם (בדיקה שבה מודדים שערות באזור מסוים בקרקפת כדי להעריך צמיחה וצפיפות): שבה נתלשו 50–80 שערות מאזור מסומן בקרקפת, ונבחנו תחת מיקרוסקופ.
אצל הנשים עם נשירת שיער גנטית, באזור העורף של הקרקפת, נצפתה עלייה מובהקת סטטיסטית (כלומר, גדולה מספיק כדי שלא תיחשב לצירוף מקרים) באחוז השערות בשלב הצמיחה בקבוצת המלטונין:
אצל הנשים עם נשירת שיער מפושטת, באזור החזית של הקרקפת, נצפתה עלייה קטנה אך מובהקת סטטיסטית (כלומר, לפי הניתוח הסטטיסטי, סביר שההבדל לא נובע ממקריות בלבד) באחוז השערות בשלב הצמיחה:
בשני המקרים, ההבדל בין קבוצת המלטונין לקבוצת הפלצבו היה מובהק סטטיסטית. במדדים אחרים (אזור החזית בנשירה הגנטית, ואזור העורף בנשירה המפושטת) לא נצפה הבדל מובהק בין הקבוצות.
נקודה חשובה: רמות המלטונין בדם בקבוצת הטיפול עלו במהלך המחקר, אך לא חרגו מהשיא הלילי הטבעי של המלטונין בגוף. כלומר, המלטונין שיושם בקרקפת לא הוביל לרמות גבוהות מהמקובל.
מגבלות חשובות של המחקר
מה אפשר להסיק מהמחקר?
המחקר מצביע על מספר מסקנות מרכזיות:
שאלות נפוצות
מלטונין הוא הורמון שמיוצר באופן טבעי בגוף, ומוכר בעיקר בקשר לוויסות מחזור השינה והערות. בנוסף לזה, מחקרים בבעלי חיים רמזו שמלטונין עשוי להשפיע גם על מחזור צמיחת השיער. המחקר הזה היה הראשון שבחן את ההשפעה הזו אצל בני אדם, באמצעות מריחה מקומית על הקרקפת.
בקבוצת הנשירה הגנטית, ההבדל היה מובהק סטטיסטית רק באזור העורף ולא באזור החזית. החוקרים מציעים שייתכן שזה קשור לכך שאזור החזית בנשים עם נשירת שיער גנטית רגיש במיוחד להשפעת הורמונים אנדרוגניים: ומלטונין, כחומר לא ספציפי, ייתכן שאינו חזק מספיק כדי לגבור על ההשפעה הזו.
המחקר הזה כלל אך ורק נשים. לא ניתן להסיק ממנו ישירות לגבי גברים.
אין להסיק מהמאמר על התאמת הטיפול אליך אישית. המידע מבוסס על מחקר שתיאר תוצאות ממוצעות בקבוצת משתתפים, ואינו תחליף לייעוץ רפואי.
המידע במאמר זה הוא סיכום מונגש של מחקרים מדעיים ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחנה, המלצה לטיפול או תחליף להתייעצות עם רופא.
Se-Ar אינה מוכרת תרופות ואינה מקבלת החלטות רפואיות. הפלטפורמה מאפשרת חיבור בין משתמשים לרופאים מוסמכים ובתי מרקחת מורשים. כל החלטה בנוגע להתאמת טיפול, סוג הטיפול, המינון ואופן השימוש מתקבלת על ידי רופא בלבד.
מקורות מדעיים (ביבליוגרפיה)
המקור שלהלן מובא לצורך העמקה מדעית בלבד ואינו מהווה המלצה לשימוש בתכשיר מסוים.
*Fischer, T. W., Burmeister, G., Schmidt, H. W., & Elsner, P. (2004). Melatonin increases anagen hair rate in women with androgenetic alopecia or diffuse alopecia: results of a pilot randomized controlled trial. British Journal of Dermatology, 150(2), 341–345.