תקציר המחקר

מחקר אקראי (המשתתפים חולקו לקבוצות באופן מקרי) משנת 2011 על 113 נשים השווה מינוקסידיל בקצף 5% פעם ביום למינוקסידיל בתמיסה 2% פעמיים ביום, במשך 24 שבועות. הקצף עמד בקריטריון אי הנחיתות (בדיקה שמטרתה להראות שטיפול חדש אינו גרוע משמעותית מטיפול קיים) עם פחות תופעות לוואי מקומיות.

מינוקסידיל היא תרופה מוכרת לטיפול בנשירת שיער בנשים. היא קיימת בשתי צורות עיקריות למריחה: תמיסה וקצף. השאלה היא האם יש הבדל ביעילות או בסבילות בין שתי הצורות.

בשנת 2011 פורסם המחקר בכתב העת:

Journal of the American Academy of Dermatology (JAAD) *

המחקר המקורי: Blume-Peytavi U, Hillmann K, Dietz E, Canfield D, Garcia Bartels N. (2011). Journal of the American Academy of Dermatology. צפייה במחקר המקורי

המחקר נערך במרכז דרמטולוגי בברלין, גרמניה, ובחן את היעילות והבטיחות של מינוקסידיל בקצף 5% (פעם ביום) בהשוואה למינוקסידיל בתמיסה 2% (פעמיים ביום), בקרב 113 נשים עם נשירת שיער גנטית, במשך 24 שבועות.

מי השתתפו במחקר?

113 נשים בגיל 18 ומעלה, עם נשירת שיער גנטית בדרגה בינונית עד בינונית קשה, חולקו אקראית לשתי קבוצות.

מה המחקר מצא לגבי צמיחת שיער?

החוקרים ספרו את כמות השערות שאינן פלומתיות, בקוטר של 30 מיקרון ומעלה (Nonvellus), ומדדו את הרוחב המצטבר של השערות באזור מסומן בקרקפת, לפני הטיפול ובסיום 24 שבועות. שתי הקבוצות הראו עלייה דומה במספר השערות:

תוספת שערות לסמ"ר לאחר 24 שבועות (אזור המדידה בקרקפת)
קצף 5% (פעם ביום) +31.9
תמיסה 2% (פעמיים ביום) +28.4

שתי הקבוצות הציגו עלייה דומה גם ברוחב המצטבר של השערות: בקבוצת הקצף עלייה ממוצעת של 19.6% מהמצב ההתחלתי, בקבוצת התמיסה עלייה של 17.8%.

החוקרים השתמשו בגישה סטטיסטית הנקראת אי נחיתות (Non-inferiority), שמטרתה להוכיח שטיפול חדש לא נחות מטיפול קיים. במילים פשוטות: לא רצו להוכיח שהקצף יותר טוב, אלא שהוא לא פחות טוב מהתמיסה. במדד הזה, המחקר הראה שהקצף עומד בקריטריון.

בהערכה ויזואלית של רופאים מצילומים גלובליים של הקרקפת, נצפתה עלייה בנפח השיער ב 67.7% מהמשתתפות בקצף לעומת 56.1% בתמיסה. אף שזה נראה כפער משמעותי, בבדיקה הסטטיסטית הוא לא היה גדול מספיק כדי לקבוע בוודאות שהוא נובע מהטיפול ולא משונות אישית בין משתתפות.

מה המחקר מצא לגבי תופעות לוואי?

שני הטיפולים נסבלו היטב, אך פרופיל תופעות הלוואי המקומיות בקרקפת היה שונה מאוד בין הקבוצות. הקצף, שאינו מכיל פרופילן גליקול, גרם פחות גירוי וקשקשת:

תופעות לוואי מקומיות בקרקפת
גרד בקרקפת: קצף 5% 16.1%
גרד בקרקפת: תמיסה 2% 36.8%
קשקשת: קצף 5% 5.4%
קשקשת: תמיסה 2% 17.5%

שיעור הגרד והקשקשת היה נמוך באופן מובהק בקבוצת הקצף. ייתכן שהדבר קשור לכך שהתמיסה מכילה פרופילן גליקול, חומר שעלול לגרום לגירוי בעור.

שיעור צמיחת שיער בפנים (היפרטריכוזיס) באזור פאות הלחיים היה נמוך באופן מובהק בקבוצת הקצף (11% מול 26% בקבוצת התמיסה). באזור הרקות הפער לא היה מובהק.

בנוסף, הקצף נחשב נוח יותר לשימוש: 46% מהמשתתפות בקבוצת הקצף הסכימו מאוד עם המשפט "הטיפול לא מפריע לי לסדר את השיער", לעומת 19% בלבד בקבוצת התמיסה.

שלושה אירועים חמורים תועדו במחקר, אף אחד מהם לא היה קשור לטיפול. שיעור ההפסקות בעקבות תופעות לוואי היה נמוך בשתי הקבוצות.

מגבלות חשובות של המחקר

חשוב להכיר את המגבלות לפני שמסיקים מסקנות גורפות:

I.
המשתתפות לא היו מסומאות. מאחר שהקצף והתמיסה נראים ומורגשים שונה, אי אפשר היה להסוות את ההקצאה מהמשתתפות עצמן. רק הרופאים שהעריכו את התוצאות היו מסומאים. זה מגביר את הסיכון להטיה בדיווחים סובייקטיביים (כמו תחושת שיפור).
II.
מרכז יחיד. המחקר נערך במרפאה אחת בברלין. תוצאות ממרכז יחיד עלולות שלא לייצג אוכלוסיות אחרות. בנוסף, 95.6% מהמשתתפות היו לבנות, כך שייתכן שהתוצאות פחות רלוונטיות לסוגי שיער אחרים.
III.
אין קבוצת פלצבו (טיפול דמה: תכשיר ללא חומר פעיל שמשמש להשוואה). מסיבות אתיות (כי קיימים טיפולים יעילים), לא הייתה קבוצת ביקורת. לכן לא ניתן לדעת כמה מההשפעה הייתה אפקט פלצבו או נטייה טבעית של נשירת שיער.
IV.
מימון תעשייתי וניגוד עניינים. המחקר מומן על ידי Johnson & Johnson, ואחת החוקרות הראשיות הצהירה על קשר כיועצת לחברה. זה לא פוסל את הממצאים, אך מחייב התייחסות זהירה.

מה אפשר להסיק מהמחקר?

המחקר מצביע על שלוש מסקנות מרכזיות:

I.
מינוקסידיל בקצף 5% פעם ביום עמד בקריטריון אי הנחיתות לעומת מינוקסידיל בתמיסה 2% פעמיים ביום במדדים שנבדקו: מספר השערות שאינן פלומתיות והרוחב המצטבר שלהן.
II.
לקצף 5% היה פרופיל סבילות טוב יותר: שיעור הגרד וקשקשת בקרקפת היה נמוך באופן מובהק לעומת התמיסה. ייתכן שהיעדר פרופילן גליקול בתכשיר הקצף מסביר חלק מההבדל.
III.
המשתתפות בקבוצת הקצף דיווחו על נוחות שימוש גבוהה יותר ופחות הפרעה לעיצוב השיער, וכן על שיעור נמוך יותר של צמיחת שיער בפנים באזור פאות הלחיים.

החוקרים מסכמים שמינוקסידיל בקצף 5% פעם ביום הוא אופציה יעילה ובעלת סבילות טובה לטיפול בנשירת שיער גנטית בנשים, עם יתרונות נוחות וסבילות בהשוואה לתמיסה 2% פעמיים ביום.

❦ ❦ ❦

שאלות נפוצות

במחקר הזה התשובה היא: לא יותר יעיל בצמיחת שיער, אבל כן נסבל טוב יותר. שתי הצורות הראו שיפור דומה במספר השערות והרוחב המצטבר שלהן. אבל הקצף גרם משמעותית פחות גרד וקשקשת בקרקפת, וגם פחות צמיחת שיער בפנים באזור פאות הלחיים.

בנוסף, הקצף ניתן פעם ביום במקום פעמיים, מה שנוח יותר לשימוש.

תמיסת מינוקסידיל מכילה פרופילן גליקול: חומר ממיס שעלול לגרום לגירוי, גרד וקשקשת אצל חלק מהמשתמשות. הקצף פותח ללא פרופילן גליקול, מה שעשוי להסביר חלק מההבדל בסבילות.

במחקר נמדדו תוצאות בשבוע 12 ובשבוע 24. השיפור בשבוע 12 היה פחות בולט מאשר בשבוע 24.

המחקר הזה כלל אך ורק נשים עם נשירת שיער גנטית. לא ניתן להסיק ממנו ישירות לגבי גברים.

אין להסיק מהמאמר על התאמת הטיפול אליך אישית. המידע מבוסס על מחקר שתיאר תוצאות ממוצעות בקבוצת משתתפים, ואינו תחליף לייעוץ רפואי.

המידע במאמר זה הוא סיכום מונגש של מחקרים מדעיים ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחנה, המלצה לטיפול או תחליף להתייעצות עם רופא.

Se-Ar אינה מוכרת תרופות ואינה מקבלת החלטות רפואיות. הפלטפורמה מאפשרת חיבור בין משתמשים לרופאים מוסמכים ובתי מרקחת מורשים. כל החלטה בנוגע להתאמת טיפול, סוג הטיפול, המינון ואופן השימוש מתקבלת על ידי רופא בלבד.

מקורות מדעיים (ביבליוגרפיה)

המקור שלהלן מובא לצורך העמקה מדעית בלבד ואינו מהווה המלצה לשימוש בתרופה מסוימת.

*Blume-Peytavi, U., Hillmann, K., Dietz, E., Canfield, D., & Garcia Bartels, N. (2011). A randomized, single-blind trial of 5% minoxidil foam once daily versus 2% minoxidil solution twice daily in the treatment of androgenetic alopecia in women. Journal of the American Academy of Dermatology, 65(6), 1126–1134.